ארגון המחקר היישומי הגרמני TCKT (ראשי תיבות של השם הגרמני שפירושו TRANSFER CENTER FOR PLASTICS TECHNOLOGY) חקר, על פי הזמנתו של EuPC – ארגון הגג של איגודי היצרנים של מוצרי הפלסטיקה במדינות אירופה – את אחת השאלות, המהוות אבן מחלוקת חריפה בתחום המחזור – האם ניתן למחזר את הפולימרים האוקסו-ביומתכלים יחד עם פולימרים אחרים. מסקנתו של המחקר, שפורסמה בנובמר 2013, הייתה, שלא ניתן למחזר חומרים מתכלים בקומפוסט בצורה בטוחה יחד עם פולימרים על בסיס נגזרות נפט באפיק משותף של מחזור לאחר צריכה.
התאחדות יצרני הפולימרים האוקסו-ביומתכלים (OPA) נעמדה על רגליה האחוריות וביקשה ממעבדת מחקר פרטית מדרום אפריקה, המתמחה בתחום הפולימרים, בשם ROEDIGER AGENCIES, לבדוק את המחקר ולנסות להפריך אותו.
הבחירה לא הייתה מקרית, כנראה: מעבדת ROEDIGER חקרה את הנושא עוד קודם לכן ופרסמה במאי 2012 את מסקנתה, שניתן למחזר מוצרי פלסטיקה, שיוצרו בטכנולוגיה האוקסו-ביומתכלה, יחד עם פולימרים קונבנציונליים, שהופקו מנגזרות נפט, מבלי צורך להפריד ביניהם וללא פגיעה משמעותית בתכונות החומר הממוחזר.
לאחר בדיקת הדוח של ה-TCKT הודיעו החוקרים ממעבדת ROEDIGER, שבנוגע לפולימרים ממקור ביולוגי (BIOBASED), כל הנוגעים בדבר מסכימים, שאם ממחזרים אותם יחד עם פולימרים המופקים מנגזרות נפט, הם עלולים לפגוע משמעותית בתכונות של החומר הממוחזר. אולם בנוגע לפולימרים האוקסו-ביומתכלים אין במחקר הנבדק כדי לגרום לצוות של מעבדת ROEDIGER לחזור בו מעמדתו הקודמת, לכן אין צורך להפריד בין הפולימרים האוקסו-ביומתכלים לבין פולימרים המופקים מנגזרות נפט למטרות מחזור.
צוות הבדיקה של מעבדת ROEDIGER טוען, ששורש המסקנה המוטעית של חוקרי ה-TCKT נעוץ בבלבול מונחים בין "פולימרים מתכלים" (כשהכוונה לאוקסו-ביומתכלים) לבין "פולימרים מתכלים בקומפוסט" (כשהכוונה לפולימרים ממקור ביולוגי).
הדוח של מעבדת ROEDIGER מסביר, שהפולימרים ממקור ביולוגי בנויים כך, שהם מתכלים ביולוגית במתקני קומפוסט תעשייתיים בתנאים שנקבעו בתקן EN13432; לעומת זאת, הפולימרים האוקסו-ביומתכלים הם חומרים אשר מופקים מנגזרות נפט, כמו PE ו-PP, וכוללים רכיבים מיוחדים, הגורמים להם להתפרק בסביבה פתוחה מבלי להותיר משקעים מזיקים, על פי התנאים שנקבעו בתקן ASTM D6954.
הדוח של מעבדת ROEDIGER טוען בנוסף, שחוקרי ה-TCKT התייחסו רק למרכיב אחד של תהליך האוקסו-ביוהתכלות, שהוא ההתפוררות הפיזיקלית עקב חמצון, והשמיטו את המרכיב השני שלו, המתרחש בו-זמנית או מייד בעקבות המרכיב הראשון, והוא ההתפרקות הביולוגית של התאים.
כמו כן, הבודקים מצאו ליקויים בשיטת הדגימה של המחקר: מתוך ארבעה דגמים שנבדקו, שלושה היו פולימרים ממקור ביולוגי ומתכלים בקומפוסט ורק אחד היה מתפרק ולא ממקור ביולוגי – והוא לא הוגדר כהלכה: לא ברור על איזה פולימר מדובר ואיזה תוסף נכלל בו ובאיזה ריכוז. גם לא ברור על בסיס מה העריכו החוקרים, שהחומר מתכלה ביולוגית.
התאחדות יצרני הפולימרים האוקסו-ביומתכלים (OPA) פרסמה את הממצאים בדצמבר 2013.
אלי עמיר